פגשתי את מקס ושלומי בפעם הראשונה כשהם היו בבריכה של מועדון הצלילה "מנטה" (מקס השגיח על שלומי בעצירת נשימה סטאטית), ואני הייתי בדרך לפגישה בה נידון נושא הבטיחות של הצלילה של אלון, 100 מטרים במשקל משתנה.  החלפתי איתם כמה מילים, והם הביעו רצון לעשות כמה אימונים יחד איתי, לפני הנסיעה לתחרות הבינלאומית ביוון.

החלטנו שנתמקד בעיקר בטקטיקה, בפסיכולוגיה ובהכנה שלפני הצלילה. גם שלומי וגם מקס, צוללים מתחילים. למקס היו בעיות בהשוואת לחצים שהיה צריך לפתור לפני שיגיע ל-50 מטרים, וגם נושא הסגנון בשחיית מונופין, אותו קיבל כמה ימים לפני שנפגשנו. עיקר הבעיה של שלומי הייתה תזמון הצעדים; מתי להכנס לגלישה, האם להגיע לנקודת ×”"אל-האטה" ולגלוש מ-35 מטרים ומטה או לספור 16 תנועות (8 חזקות ו-8 חלשות) ולהתחיל להמעיט בתנועות עד לגלישה מוחלטת ללא מאמץ. חלק מהקשיים היו קשורים במהירות וזמן הצלילה הכללי, והיחס בין ההעמקה לעליה אל פני המים, וחלק מזה ×”×™×” מושפע מקשיחות הסנפיר. היכולת להרפות ולהרגע בגלישה עצמה – ×”×™×” הנושא העיקרי.

תהליך החימום לפני הצלילה, קשור ל Continued…

אחד מאותם בקרים אביביים נדירים, בהם הים רגוע ומושלם ונראה כמו כסף ממורק. תנאים אידאליים לחיפוש אחר כריש לווייתן על פני המים. רצינו לראות אם נוכל למצוא אחד, כי מריה-טרזה (MT) כל הזמן התלוננה שהיא הייתה היחידה בלה-פאז שעדיין לא צילמה כריש לווייתן, או לא "רכבה" עליו.

×–×” ×”×™×” יום מנוחה רשמי, ×›×™ רק התחלנו את תקופת אימונים העמוקים ולו צללנו – ×”×™×” ×–×” יום רביעי ברציפות, משהו שאנחנו משתדלים לא לעשות (דלדול בתחמוצת החנקן ולחץ פסיכולוגי). זו הייתה תחילת תקופת האימונים, ולמרות שהעומק היה בסך הכל בסביבות  ×”-50 מטרים, מספר צלילות מרובה בסגנונות "משקל קבוע" (CTW) ו"העמקה חופשית" (FIM), גובה את המחיר.

אלינה כבר עשתה את השיא הישראלי הלא רשמי באימונים, היא צללה ל 38.5 מטרים והייתה בדרכה אל מעבר ל 40 מטרים.

באותו היום, ×›-20 דקות אחרי שיצאנו מהמרינה, בעומק די רדוד - נגלה לעינינו  Continued…