אוק

13

 

עד חצי המלכות

באחת הצלילות בחודש שעבר, כשצללנו בחוף
המגדלור יחד עם שלומי ומקס, הייתה לנו פגישה מעניינת.

בתום האימון, אהרון ואני קיפלנו את מערך
הצלילה (הרמנו את החבל והמשקולת) והתחלנו לנוע לכיוון החוף בזמן ששלומי ומקס קיפלו
את שלהם והיו מוכנים לשחות בעקבותנו. אהרון רצה לדחוף את המערך, כי כך יכול היה גם
להשען עליו – הרי הוא מציף, ואני שחיתי בנפרד אבל לפניו. הים התחיל לעלות קצת
ורציתי להגיע כבר לחוף, כי זה קצת קשה לתמרן עם המונופין בתנאי ים כאלה. הושטתי את
הידיים קדימה לתנוחה הקלאסית והייתי מוכנה לתת ספרינט, כשפתאום ממש אל מול עיני
עברה ברקודה (קצת באטרף), שהסתכלה לי "לתוך הלבן של העיניים" והמשיכה. רציתי
להסתובב אל אהרון ולשאול אותו אם הוא ראה את זה, אבל הוא היה כמה מטרים מאחורי –
תיארתי לעצמי שלא.

הורדתי את הראש חזרה, ולפני שהספקתי לעשות
תנועה אחת עם הסנפיר ראיתי כתם כהה מאוד בצורה אופיינית לכריש.
כאן אני חייבת לציין, שאני משקפופרית, ובאותו הבוקר הייתי בלי עדשות המגע. לרגע
שמחתי שסוף סוף אראה כריש, אבל אחרי שלוש שניות של התבוננות הבנתי שזה לא משהו קטן
וקרוב, אלה משהו ענק וקצת יותר רחוק. כריש לוויתן!!!

הייתי כל כך נרגשת, צעקתי לאהרון שאני יורדת
לצלם אותו, לחצתי על הכפתור וצללתי.התקרבתי אליו למרחק של 2-3 מטרים, והוא המשיך
בשלו, כאילו כלום. החלטתי שלא אגע בו, ולא אפריע לו בדרכו, כמו שכבר ראיתי לפני על
ידי מדריכי צלילת המיכלים שרוכבים לו על הזנב. הוא היה באומק של כ-15 מטרים, ומהר
מאוד הרגשתי שאני קצרה באויר, במיוחד אחרי שחיה ארוכה, בלי התנשמות סבירה, בנוסף להתרגשות מהפגישה. אז
לחצי על המצלמה כדי לסיים את צילום הוידאו, והתחלתי לעלות. אבל כשלחצתי על הכפתור,
הבנתי שאין וידאו וזו התמונה היחידה שצילמתי. חצי כריש לוויתן. 🙂

ספט

1

הבריכה ×”×›×™ גדולה בעולם! אם הצליחו לתכנן ולבנות דבר ×›×–×” בצ'ילה… למה לא לעשות את ×–×” כאן!?

עזבו את האלמוגים בשקט!!!  הרי רוב האנשים באים לאילת כדי להיות בבריכה של המלון בין ×›×”. אז למה לא לבנות מלון פנימה, בהרים ולא על קו החוף?! הרי ×–×” יהרוס בוודאות את השונית!!! לא פספסנו משהו…? הרי השונית, היא היא הסיבה לזה שתיירים עוד לפעמים באים לאילת (בדרך לסיני). תשאירו את הים למי שיודע להעריך אותו ולא לפגוע בו!

למה ×–×” טוב Continued…